אדלשטיין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 3.3.12.

2. לטענת התובעת, נסעה ברחוב מבצע קדש, עצרה בצומת, עברה את הצומת כחוק ופנתה ימינה בפנייה הרחוקה מהצומת. לאחר חציית הצומת ובמהלך הפניה ימינה, רכב הנתבעות לא הבחין ברכב התובעת הפונה ימינה ופגע בחלקו הימני של רכב התובעת. לאחר התאונה, טענה הנתבעת שרצתה לנסוע ישר ולא הבחינה ברכב התובעת. הנתבעת אף הודתה באשמתה ורק לאחר שיחה עם סוכנת הביטוח שינתה גרסתה.

3. לטענת הנתבעות, הנתבעת 2 נסעה ברחוב בר כוכבא ישר ורכב התובעת הגיע מרחוב מבצע קדש אשר הינו דרך צדדית. הנתבעת 2 טענה כי נסעה כדין כאשר לה קיימת זכות קדימה ואף האטה לפני חציית הצומת. התובעת, תחת מתן זכות קדימה, התפרצה לצומת ופגעה ברכב הנתבעת בעוצמה.

4. התובעת חזרה בפניי על גרסתה לפיה עצרה בצומת בתמרור עצור. לאחר מכן התבוננה לצדדים ולא הבחינה ברכבים מתקרבים. התובעת נסעה ישר לאחר הצומת ואז החלה לפנות ימינה. לפתע, חשה במכה. לאחר התאונה, הנתבעת התנצלה בפניה וטענה כי ביקשה לנסוע ישר ולא הבחינה ברכב התובעת. התובעת טענה כי בטרם קרות התאונה, הבחינה ברכב הנתבעת מרחוק, מאט רכבה בסמוך למעבר החצייה המרוחק מהצומת. לאחר התאונה, התנצלה הנתבעת בפניה וטענה כי לא הבחינה בה. לאחר מכן נכנסה לרכבה שוחחה בטלפון עם סוכנת הביטוח וכשיצאה שינתה גרסתה וטענה כי אינה אשמה בתאונה.

עד מטעם התובעת טען כי ישב בעת התאונה מחוץ למסעדה ושמע מכה. העד התסכל לאזור התאונה והבחין ברכב התובעת שפנתה ימינה נפגע ע"י רכב הנתבעת. העד הודה בעדותו כי הבחין ברכבים רק לאחר ששמע את הרעש ולכן איננו יודע מהיכן הגיע רכב הנתבעות.

5. הנתבעת 2 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי נסע כהרגלה לעבודה ישר בכביש בו זכות הקדימה מסורה לה. לפתע, הבחינה ברכב נכנס במהירות לתוך רכבה. על מנת למנוע את התאונה, הסיטה את רכבה לצד והתנגשנו. הנתבעת טענה כי מכיוון נסיעתה של התובעת מוצב תמרור עצור והיה על התובעת לציית לו ולהיכנס לצומת באיטיות. הנתבעת התייחסה לטענת התובעת לפיה התאונה ארעה בפנייה ימינה וטענה כי התובעת נכנסה במהירות לכביש והנתבעת נסתה למנוע את התאונה אף ללא הצלחה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבעת והיא מהימנה עלי. אין בדברים שנאמרו ע"י הנתבעת לאחר התאונה ללא ידע משפטי, במידה ונאמרו, בכדי להוכיח אחריותה לתאונה. בנוסף, התובעת עצמה הודתה כי נכנסה לצומת בו זכות הקדימה מסורה לנתבעת וביקשה לפנות מספר מטרים לאחר הצומת ימינה ועוד הודתה בכך שהבחינה ברכב הנתבעת מרחוק. גם העד מטעם התובעת, לא היה בו כדי להואיל לתובעת, מאחר והודה כי הפנה מבטו רק לאחר שמיעת הרעש ואינו יודע מהיכן הגיעה הנתבעת.

בנוסף, מיקום הנזקים ברכבים העומדים במקביל זה לזה, מעיד כי התובעת אומנם כבר נכנסה לצומת. אך, הרכב בזווית ישרה ומכאן שנפגעה בטרם פנה רכבה ימינה ולכן נפגעה מהצד מרכב התובעת שנסעה ישר.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת נסעה ישר בצומת אליו נכנסה התובעת וכבר סיימה את הכניסה לצומת ועמדה לפנות ימינה מטרים ספורים לאחר סיום הצומת היה על הנתבעת להבחין בה קודם לקרות התאונה ולהאט את רכבה גם אם זכות הקדימה היתה מסורה לו וגם אם כניסתה של התובעת לצומת היתה במהירות. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעת "אשם תורם" לקרות התאונה. התובעת נכנסה לצומת והבחינה ברכב הנתבעת נוסעת ישר לכיוונה. לפיכך, היה עליה להימנע מכניסה לצומת עד אשר הדרך תהיה פנויה ולא להיחפז ולהיכנס לצומת במהירות ולהמשיך בנסיעה על מנת לפנות ימינה מספר מטרים לאחר הצומת בכביש בו נסעה באותה שעה התובעת, אשר לה מסורה היתה זכות הקדימה, באופן שגרם לקרות התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובעת "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעות לשלם לתובעת סך של 7,465 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 2.5.13 , ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 700 ₪, וכן הוצאות עד בסך של 350 ₪, קרי סך כולל של 1,050 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התובעת הפקידה סך של 700 ₪ בקופת בית המשפט בגין הוצאות הדיון הקודם. לפיכך, סכום הפיקדון יושב ע"י המזכירות לתובעת והנתבעות יקזזו סכום של 700 ₪ מהסכום בו חויבו במסגרת פסק דין זה.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: